רגע של כנות- אני בכלל לא רציתי להיות מדריכת הורים. אני רציתי לעזור לילדים.
כשהבת הבכורה שלי נולדה, הייתי רק בת 26 – מלאה באהבה, אבל גם בפחדים. הסתכלתי עליה וחשבתי:
איך אני אחראית על הדבר הקטן והמתוק הזה – על מי שהיא תהיה?
ומה בעצם אני יודעת על הורות? רק מה שראיתי בבית שלי. וזה ממש לא הספיק.

אז יצאתי ללמוד. לא כי רציתי קריירה – אלא כי רציתי להיות האמא שהיא צריכה. ומשם התחיל המסע שלי.
במהלך התואר השני בייעוץ חינוכי הבנתי משהו מהותי: גם אם היועצת רואה את הילד 45 דקות בשבוע – את כל שאר הזמן הוא מבלה עם ההורים שלו. ובלי כלים אמיתיים – ההורים שלו רק שורדים- וגם הוא.
ושם נפל לי האסימון: אם אני באמת רוצה לעזור לילדים – אני חייבת להתחיל מההורים.
זו הסיבה שאני מדריכת הורים. זו השליחות שלי.

והיום אחרי לימודי פסיכולוגיה, ייעוץ חינוכי, הדרכת הורים לגיל הרך, ילדים ונוער ולימודי NLP
ביחד עם הצוות המדהים שלי, אנחנו עוזרות למאות משפחות לבנות בית רגוע, בטוח ואוהב – כזה שהילדים רוצים לחזור אליו.
וזה, בעיניי, הדבר הכי חשוב שאני יכולה לעשות.